<h1>הבתים — שערי בשר בחלב שער שנים עשר</h1>
<h2>דף עא.</h2>
כל איסורין שבתורה אין לוקין עליהן אלא דרך הנאתן, אבל אם הניח חלב של שור הנסקל על גבי מכתו פטור, וכן אם אכל חלב חי אינו חייב אלא כדרך הנאת האכילה, (לר"ם). [לר"ם] הרי שהמחה את החלב וגמעו כשהוא חם עד שנכוה גרונו ממנו, או שאכל חלב חי, או שערב דברים מרים כגון ראש ולענה לתוך יין נסך או לתוך קדירה של נבילה ואכלן כשהן מרים, או שאכל אוכל האסור אחר שהסריח והבאיש ובטל ממאכל אדם הרי זה פטור, ע"כ. יש מי שכתב שאסור לסוך בחלב או בשומן של אסור, אבל מותר לעשות ממנו תחבושת, ורבינו יעקב כתב שכל סיכה של חלב או שומן של איסור מותר, אבל סיכה של שמן אסור, אסור. ויש מי שאמר שאין נקרא דרך הנאת האיסור אלא דרך אכילה, וכן נראה דעת הר"ם לפי מה שכתב בהלכות דעות, וכבר ביארנו זה בבית אל.
<h2>דף קיד.</h2>
אסור להאכיל דברים האסורים לחרש שוטה וקטן, בד"א להאכילם בידים, אבל אם הם אוכלין מעצמן אין אנו מצווים להפרישן שהרי אמרו קטן אוכל נבלות אין ב"ד מצווין להפרישו, היה עושה על דעת אביו אסור כדרך שאמרו לענין חלול שבת קטן שבא לכבות אין שומעין לו כשעושה על דעת אביו וביארו המבארים על דעת אביו שאביו עומד עליו ועושה עצמו כאלו אינו רואה. כשם שקטן אוכל נבלות אין ב"ד מצווין להפרישו כן הדין בחרש ושוטה שדינן כקטן לענין איסורי תורה. כתב הר"ם קטן שאוכל אחד ממאכלות אסורות או שעשה מלאכה בשבת אין ב"ד מצווין עליו להפרישו לפי שאינו בן דעת, בד"א בשעושה מעצמו אבל להאכילו בידים אסור ואפילו דברים שאיסורן מדברי סופרים, וכן אסור להרגילם בחלול שבת ומועד, ואפילו בדברים שהם משום שבות, ואעפ"י שאין ב"ד מצווין להפרישו מצוה על אביו לגעור בו ולהפרישו כדי לחנכו בקדושה ופרישות, לר"ם.
